פסק-דין בתיק ת"ק 29439-08-11

1.         בתביעה שלפניי, מבקש התובע לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצותו בסך 6,000 ש"ח בגין נזקיו שנגרמו לו כתוצאה ממעשיהן ומחדליהן המפורטים בכתב התביעה.

2.         לטענת התובע, ביום 27.1.2010 רכש מחנות בפרדס חנה אריזת דגים קפואים "בקלה צעיר" שהכילה חמישה דגים וכאשר פתח התובע את האריזה, גילה הוא על גופם של שלושה דגים עשרות טפילים שנראו לו "כתולעים גדולות". לטענת התובע מאז ראה את המחזה, הפסיק לאכול דגים וכך הוא איבד את ההנאה מאכילת דגים. לטענת התובע הוא החזיר את הדגים למקפיא ולמחרת מסר את הדגים לסניף משרד הבריאות בחדרה- שם הגיש תלונה רשמית.

3.         לטענת התובע הוא אומד את נזקיו שנגרמו לו בגין עוגמת הנפש והרגשת הגועל שאחזה בו, וכן לאור העבודה כי הפסיק לאכול דגים בסך 6,000 ש"ח.

4.         הנתבעות כופרות בטענות התובע בכתב ההגנה ומדגישות כי עסקינן בתובע סדרתי בתביעות מן הסוג הנדון. הנתבעות מפנות לתביעה אחרת שהגיש התובע והתנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות שם טען התובע כי רכש קופסת תירס שימורים וכאשר פתחה גילה שם תולעת ואף שם תיאר התובע את הרגשת הגועל שאחזה בו, וטען כי מאז אינו מסוגל לאכול מזון מקופסאות שימורים כלשהן.

5.         עוד טוענות הנתבעות כי התובע לא פנה אליהן על מנת לקבל התייחסותן, וכך או כך, דג מסוג זה חשוף לטפילים מאחר ומדובר במוצר לא מעובד אשר נארז ושווק ללא כל טיפול אחר.

6.         בפניי העידו התובע ונציג הנתבעות - מר עמי גולדין.

הכרעה:

7.         נראה כי העובדות אינן שנויות במחלוקת ואלה הן, כפי שהן עולות מכתב הטענות ומן המסמכים המצורפים:

א.         התובע רכש אריזת דגי "בקלה צעיר" קפואים המכילה חמישה דגים.

ב.         התובע לא אכל מדגים אלה מאחר והוא זיהה טפילים על גב חלק מהדגים ולכן הוא העביר את הדגים לבדיקת משרד הבריאות .

ג.          מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה, בדק משרד הבריאות את הדגים והמחלקה המשפטית החליטה לסגור את התיק שנפתח מחוסר אשמה (ראו מכתב הגב' סימה סמוליאנסקי מפקחת מזון מחוזית מיום 21.3.2011 המצורף לכתב התביעה). כמו-כן  עולה מחוות דעתו שערכה לשכת הבריאות המחוזית בחיפה כי התופעה שהתגלתה על הדגים אינה מסכנת את בטחון הציבור ומהווה "בעייה אסתטית". עוד צויין בחוות הדעת הנ"ל כי אין כל הוראה או תקנה הקובעת כי דגים עם תופעות כאלה נחשבים לדגים "לא נקיים" (ראו חוות דעת מיום 21.3.2011 המצורפת לכתב התביעה).

ד.         בדו"ח המעבדה מיום 10.2.2010 צויין כי הטפילים שנמצאו על הדג נמצאים בים, הסביבה הטבעית בה חי הדג, ולפעמים הם תוקפים דגים.

8.         לאחר עיון במסמכים שצירפו הצדדים לכתבי הטענות מטעמם, ולאחר ששמעתי את הראיות, מצאתי לדחות את התביעה. להלן אנמק מסקנתי זו.

9.         התופעה שבה נתקל התובע היא תופעה אסטתית, ותוצאות המעבדה קבעו כי אין מדובר בתופעה שיש בה כדי לסכן את בטחון הציבור. משרד הבריאות אף סגר את התיק "מחוסר אשמה" משלא מצא כי הנתבעות הפרו הוראה מהוראות השמירה על בריאות הציבור, ומכאן כי אין כל אינדיקציה להתרשלות מי מהנתבעות.

10.        אכן, ספק מזון אמור לספק מוצרי מזון נקיים ואסטתיים, אולם במקרים ובמוצרים מסויימים, עלולות להתגלות תופעות מן הסוג הנדון, שהמוצר מגיע לצרכן כאשר הוא לוקה בבעיה אסתטית שעלולה לעורר אצלו הרגשת דחייה או גועל. לא כל תופעה כזו מזכה בפיצוי, במיוחד כאשר לא הוכח כי התובע אכל מן המוצר או שנגרם לו נזק גוף ממנו.

11.        תחילה עליי לציין כי חוק האחריות למוצרים פגומים התש"ם- 1980 אינו חל על המוצר מאחר ומדובר בתוצרת חקלאית לא מעובדת (ראו סעיף 9 לחוק), ובנוסף, לא הוכח כי הגדרת "מוצר פגום" חל על המוצר מושא התביעה מאחר ואף רשויות הבריאות קבעו כי אין כל סכנה לבריאות הציבור. בנוסף לאמור לעיל,  לא הוכח בפניי כי הנתבעות התרשלו, שכן, כאמור, מן המסמכים האמורים עולה, כי הטפילים הם חלק מן הסביבה הטבעית שבה חי הדג שעלולים להימצא על עורו של דג. מן המסמכים שצירף התובע עצמו, ואשר מקורם במשרד הבריאות, לא ניתן לקבוע כי מדובר בדגים שאינם נקיים (ראו חוות הדעת מיום 21.3.2010) ולא הוכח כי פעולה מסויימת שנמנעו הנתבעת לבצע היתה מונעת הוצאת דגים אלה אל השוק. לאמור לעיל אוסיף כי נציג הנתבעת אישור בפניי כי למקרה והיה מתקבלת תלונה מאת התובע לגבי הטפילים שנמצאו על הדג, הוא היה מחליף את המוצר (ראו דברי מר גולדין בעמוד 2 שורה 22 לפרוטוקול).

12.        למעלה מן הצורף אניח לטובת התובע, כי הנתבעות התרשלו ועליהן היה להוציא לשוק דגים שאינם כוללים טפילים על עורם (כאמור, לא הוכח בפניי כי הדבר ניתן, אולם כאמור עני מניח כי ניתן היה בבדיקה מסויימת לגלות דגים שעל עורם טפילים מן הסוג הנדון) והשאלה היא האם נגרם לתובע נזק.

13.        אין התובע טוען כי הוא אכל מן הדגים ואין הוא טוען כי נגרם לו נזק גוף. אף טענתו של התובע כי הוא הפסיק לאכול דגים לא הוכחה, ועל התובע היה להוכיחה באמצעות חוות דעת או בראיות מהימנות אחרות. לא זו אף זו, התובע שטען כי הינו נגעל מדגים - הציג בפני בית המשפט דג מן הסוג בקלה כאמור הוא מחזיקו מבלי שהראה כל סימני רתיעה ממנו. לפיכך הנזק היחידי שנגרם לתובע הוא הרגשת הגועל שאחזה בו, לכל היותר, בעת האירוע. בעיניי נזק זה, מקום שהתובע לא אכל מן הדגים ואף לא התחיל לבשלם, וכאשר מסתבר כי התופעה שמצא התובע על הדגים אינה מסכנת את בריאות הציבור אף במקרה והתובע היה אוכל מן הדגים, הוא נזק של מה בכך, עליו חלות הוראות סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שכן בעיני "אדם בר-דעת ומזג רגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך".

14.        סוף דבר התביעה נדחית.